הפסוק מציג רגע דרמטי של תפנית, מעבר מאיום של חורבן להצעה של פיוס, הגנה והבטחה לשלום. המילה הפותחת אוֹ זוכה למספר פירושים המכתיבים את הבנת הפסוק כולו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה משמעותה "אם", ומציגה תנאי [רש"י, חומת אנך]. לעומת זאת, יש המפרשים מילה זו כלשון בקשה ומשאלה – "הלוואי" או "מי יתן" [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
הביטוי יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי מתאר פעולה של אחיזה חזקה והישענות על כוחו וחוזקו של ה' [מצודת ציון]. פרשנים רבים מסכימים כי ה"מעוז" המוזכר כאן הוא למעשה התורה. כלומר, ההצלה תבוא כאשר העם ישוב מדרכו ויאחז בתורה, שהיא מקור העוז והחוזק [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, חומת אנך].
מתוך הבנות אלו, עולות שלוש גישות פרשניות באשר לזהות הדובר ונמעני הפסוק. הגישה הראשונה והנפוצה רואה בפסוק את דברי ה' הפונה לישראל ומציע חלופה לעונש: אם ישראל יאחזו במעוזו, הדבר יניח את דעתו, ישכך את כעסו וימנע ממנו לנקום בהם. בכך יושתק הקטרוג של מידת הדין, שלא תוכל עוד לדרוש את ענישתם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא].
גישה שניה מציגה תמונה הפוכה, לפיה הפסוק אינו דבר ה' אלא תפילה וזעקה של עם ישראל (המכונה בנבואה "כרם") הנמצא בגלות בבל. העם מתחנן אל ה' ואומר: הלוואי שה' יחזיק במידתו הקדומה להיות לי למעוז ולמשען, ותחת לצאת נגדי במלחמה – יעשה עמי שלום [שד"ל, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא].
גישה שלישית וייחודית גורסת כי הפסוק כלל אינו עוסק בישראל, אלא באויביהם. לפי פירוש זה, ה' מבטיח להשמיד כל אויב שיעז להתקרב לישראל, אלא אם כן אותו אויב יחליט להרפות ממלחמתו, לחסות בצל ה' ולעשות עמו שלום [מלבי"ם]. עם זאת, גישה זו זכתה לביקורת, בטענה שלא ייתכן שאויבי ישראל הבאים להילחם בהם יבקשו לפתע מחסה דווקא במעוזו של אלוהי ישראל [שד"ל].
בסופו של הפסוק, ההבטחה יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי מופיעה בכפילות בולטת. הפרשנים מסבירים כי כפל המילים נועד לחזק ולהדגיש את עוצמת השלום, ומבשר על עת ישועה שבה לא תהיה עוד מלחמה בין ה' לישראל [מצודת דוד, רד"ק]. יש המוסיפים כי הכפילות רומזת לשלום כפול – הן בפמליה של מעלה והן בפמליה של מטה, שלום המושג בזכות העיסוק בתורה [חומת אנך]. מנגד, מתוך הגישה הרואה בפסוק תפילה, מוסבר כי הכפילות, תוך שינוי סדר המילים, היא ביטוי סגנוני של בקשה נואשת: תחילה העם מבקש את עצם עשיית השלום, ולאחר מכן מדגיש שהשלום חייב להיעשות במיוחד עבורו [שד"ל]. שלום זה מיועד בלעדית לישראל, ולא יחול על אומות העולם [אבן עזרא].