בעת הגאולה העתידית, תישמע שירת הלל ושמחה המשתמשת בדימוי הרווח של כרם פורח. לאחר תקופות של תוכחה, מתכוננת מציאות חדשה שבה העם זוכה לברכת ה' ומניב פרי משובח.
הפרשנים מסכימים כי פסוק זה עומד בניגוד מוחלט ל"שירת הכרם" המוכרת מתחילת נבואתו של ישעיהו (פרק ה'). בעוד שבעבר נמשלו ישראל לכרם שאכזב והצמיח ענבים באושים, הפעם הם מתוארים ככרם מצליח שמוציא יין משובח וראוי.
הביטוי כֶּרֶם חֶמֶר מתאר כרם המפיק יין מעולה ואיכותי. באשר למשמעות המדויקת של המילה חֶמֶר, קיימים מספר דגשים: יש המפרשים כי המילה מצביעה על אדמומיות היין, תכונה המעידה על חשיבותו וטיבו [רד"ק]. לעומתם, יש המסבירים כי מדובר ביין חזק וטוב המעלה רתיחה ותסיסה בעת מזיגתו [מלבי"ם], ואחרים רואים בכך ביטוי לתירוש המסמל תנובה רבה של פרי [אבן עזרא].
הקריאה עַנּוּ לָהּ משמעה הרמת קול בשירה ובניגון [מצודת ציון, מלבי"ם, אבן עזרא], ויש הרואים בכך הוראה ישירה המופנית אל המנגנים [אבן עזרא]. מעניין לציין השערה ולפיה הביטוי "כרם חמר" היה למעשה פתיח של שיר הלל מוכר לכרם שהיה נפוץ באותה תקופה, והנביא משתמש בו כדי לעורר את זיכרון העם [שד"ל].
באשר למושא השירה, המילה לָהּ מכוונת כלפי כנסת ישראל [רש"י, רד"ק] או ציון [אבן עזרא]. מתוך דיוק דקדוקי, יש המדגישים כי מכיוון שהמילה "כרם" היא בלשון זכר, הפנייה בלשון נקבה חייבת להיות מוסבת על ארץ יהודה, שהוזכרה קודם לכן בנבואה, ולא על הכרם עצמו [שד"ל].