הדרך לגאולה לאומית ולסליחה אלוהית עוברת דרך ניקוי פנימי ומעשי עמוק של שורש כל החטאים: עבודה זרה. הייסורים והסערות שחווה העם לא נועדו להשמדתו, אלא שימשו כזרז שנועד להחזירו בתשובה שלמה.
ההבטחה בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן יַעֲקֹב מלמדת כי רחמי ה' מאפשרים לעם לזכות בכפרה, בין אם באמצעות ייסורי הגלות שסבלו [שד"ל], ובין אם על ידי בחירה במעשה תשובה קל יחסית [מצודת דוד]. תהליך זה מבטיח שהגזרות הרעות יתבטלו [אבן עזרא], ושהעם יזכה להיגאל מאותה גלות ממש כפי שנגאל ממצרים [צאינה וראינה]. ישנה הבחנה בין סוגי החטאים ואופן תיקונם: יְכֻפַּר עֲוֹן מתייחס לעבירות שנעשו במזיד, אשר יכוסו ויוסתרו, ואילו המילים הָסִר חַטָּאתוֹ מכוונות לחטאים שנעשו בשוגג, אשר יוסרו וייעקרו לחלוטין מן המציאות [מלבי"ם].
התוצאה החיובית והשכר של תהליך זה מתוארים במילים וְזֶה כָּל פְּרִי, והם באים לידי ביטוי בעזיבה מוחלטת של פולחן האלילים [רש"י, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שהעבודה הזרה היא שורש כל העוונות, עקירתה מובילה באופן טבעי לתשובה שלמה ולחזרה לקיום שאר מצוות ה' [רד"ק]. מעבר לכך, כאשר אדם חוטא עוזב את העבודה הזרה בפומבי והורס את מזבחותיו, הוא מקדש שם שמים, ואנשים אחרים לומדים ממעשיו. בשל השפעה חיובית זו, שכרו של השב בתשובה גדול מאוד [אהבת יהונתן].
התיקון דורש פעולה פיזית ומוחלטת, המתוארת במילים בְּשׂוּמוֹ כָּל אַבְנֵי מִזְבֵּחַ כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת. על העם לנתץ את המזבחות שנבנו לבעל ולאלילים זרים, ולרסק את אבניהם לאבק דק [רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. המילה גִר מתארת סיד או אבני בניין רכות [מצודת ציון, רד"ק, שד"ל], והמילה מְנֻפָּצוֹת משמעותה שבירה וריסוק לחתיכות קטנות, בדומה לניפוץ כלי חרס או לריסוק אבני סיד במים [אבן עזרא, שד"ל].
אולם, לא די בהרס פיזי, אלא נדרשת התחייבות לעתיד: לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים. האֲשֵׁרִים הם אילנות שנעבדו כאלים, והחַמָּנִים הם מצבות ופסלים שנעשו לשם עבודת השמש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. הפרשנים מדגישים כי מצב זה אינו תוצאה של הרס אלוהי שנכפה על העם, אלא ביטוי לרצונם הכן של בני ישראל, הבוחרים באופן פעיל לעקור את האמונה הזרה מליבם ומתחייבים שלא להקים מחדש את האלילים [רד"ק, שד"ל, מצודת דוד]. מבחינה היסטורית, ניקוי עמוק זה אכן הושג, שכן לאחר גלות בבל פסק יצר העבודה הזרה מישראל לחלוטין [שד"ל].