ישעיהו, פרק כ״ז, פסוק י״א

Isaiah 27:11Sefaria

בִּיבֹ֤שׁ קְצִירָהּ֙ תִּשָּׁבַ֔רְנָה נָשִׁ֕ים בָּא֖וֹת מְאִיר֣וֹת אוֹתָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹא־יְרַחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ׃ {פ}

חורבן בלתי נמנע וקריסה מוחלטת עומדים במוקד נבואה זו, המשתמשת בדימויים מעולם הצומח כדי לתאר משפט אלוהי חמור. תיאור זה מציג מצב שבו אובדן ההבנה הרוחנית מוביל להסתרת פנים מוחלטת ולשלילת הרחמים מאת הבורא.

החלק הראשון של הפסוק משתמש בדימוי של עץ או תבואה שיבשו. המילה קצירה מתפרשת כענף או פארה של עץ, והמילה מאירות משמעה הבערת אש או ליקוט [מצודת ציון, אבן עזרא, רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכאשר הענפים מתייבשים, הם נשברים מאליהם. הנמשל הוא שאומה אשר התמלאה סאתה נשברת מעצמה, ואז אפילו אנשים חלשים, המדומים לנשים, יכולים לבוא ולהשחית אותה בקלות או לשרוף את שאריותיה [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא].

באשר לזהות האומה הנשפטת, קיימות מספר גישות. יש הסבורים כי הנבואה מכוונת כלפי עם ישראל, אשר יישבר וייפגע על ידי אומות חלשות משום שעזב את ה' [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, פרשנים אחרים מייחסים את הפסוק לאומות העולם ולעשיו בפרט. לפי קו מחשבה זה, זכותו היחידה של עשיו הייתה כיבוד אב, אך זכות זו משולה לענף יבש שיישבר ויכלה, ואז יבואו אומות חלשות ויבעירו תחתיו אש [רש"י, צאינה וראינה]. במבט ציורי נוסף, הפסוק מתאר פרדס מופקר לחלוטין, ולאחר שחיות רעו בו וענפיו יבשו, באות נשים עניות ללקט את העצים להסקה, מה שמסמל חורבן ואבדון ללא כל תקווה להשתקמות [מלבי"ם].

פירוש שונה לחלוטין מנתק את המילים מהקשר של שבירת ענפים, ומסביר כי המילה תשברנה מתייחסת לשברון הלב של הנשים עצמן. כאשר תיפול בבל או כאשר תאבד אדום, הנשים שהיו רגילות לבוא ולהדליק נרות ומדורות כחלק מפולחן עבודה זרה, תישברנה מצער על ביטול חגן ואמונתן השטותית תאבד [שד"ל, אברבנאל]. גישה ייחודית נוספת דורשת את המילה מאירות מלשון מארה וקללה, ומסבירה כי הנשים שעשיו נשא בניגוד לרצון אביו הן אלו שיביאו עליו את המפלה [אהבת יהונתן].

החלק השני של הפסוק מנמק מדוע הענישה כה חמורה ונטולת חסד. הסיבה היא כי לא עם בינות הוא, כלומר זהו עם שאינו מבין כי כוחו וממשלתו באים מה', וחסרה לו התבונה הבסיסית הנדרשת כדי לשוב בתשובה ממעשיו הרעים [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק]. בשל סכלות עמוקה זו, ה' לא ירחם עליהם, כשם שאב אינו מרחם על בן חסר דעת לחלוטין [אברבנאל, אהבת יהונתן].

הפסוק כופל את תיאור חוסר הרחמים באמצעות המילים עשהו וכן יוצרו, כדי להדגיש דחייה מוחלטת. ה' הוא העושה, שגידל את האומה וברא את החומר הפיזי שלה, והוא היוצר, שהעניק לה את צורתה ונשמתה. משום כך, ה' ימנע מהם גם רחמים על מכאובי גופם וגם חנינה והצלה של נשמתם, ויכה בהם ללא רחם עד שהעולם יגיע לניקיון שלם מן הרע [מצודת דוד, מלבי"ם באור המילות, ביאור שטיינזלץ].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י׳
פסוק י״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.