קרה לכם פעם שנשענתם חזק על חבר או על כיסא, ופתאום הוא זז או נשבר? סביר להניח שנפלתם מיד יחד איתו. הנביא משתמש ברעיון הדומה הזה כדי להסביר לעם ישראל למה אסור להם לסמוך על בריתות עם צבאות אחרים, כמו הצבא המצרי.
הוא מזכיר להם שמצרים אדם ולא אל, כלומר, המצרים הם בסך הכל בני אדם, בשר ודם. אין להם כוח אלוהי, ולכן ההבטחות שלהם לא באמת אמינות והם לא יכולים להושיע. בנוסף, וסוסיהם בשר ולא רוח. הצבא שלהם עשוי מחומר ומגוף רגיל שעלול להיפגע, בזמן שה' מנהיג את המערכה בעזרת מלאכים וכוחות של רוח. ברור שכלי נשק רגילים לא יכולים לנצח כוח רוחני וחזק כל כך.
כדי להכריע את הקרב, ה' לא צריך להתאמץ בכלל. מספיק שוה' יטה ידו, כלומר רק יושיט את ידו כדי להנחית עליהם מכה, ומיד וכשל עוזר ונפל עזור. העוזר הם המצרים שניסו לסייע, והעזור הם בני ישראל שברחו אליהם וחשבו להישען עליהם. ממש כמו אותה משענת שבורה, ברגע שהיא קורסת, גם מי שנשען עליה נופל. בסופו של דבר, ויחדיו כולם יכליון, גם המצרים וגם מי שביקש את עזרתם יפסידו במערכה ויאבדו יחד.