מפלתה של אימפריית אשור לא תגיע באמצעות בריתות צבאיות או מאמצים אנושיים, אלא על ידי התערבות ניסית ועל־טבעית. לאחר שישראל ישובו אל ה', יתרחש נס שבו צבא אשור יוכרע ללא מגע יד אדם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הנביא מתאר את המפלה: ונפל אשור בחרב לא איש וחרב לא אדם תאכלנו. רוב הפרשנים מסכימים כי החרב שתאכלנו, כלומר תשחית ותכלה אותו [מצודת ציון], אינה חרב אנושית אלא מכת מדינה ומגפה מאת ה', המבוצעת על ידי מלאך שבידו חרב שלופה כדרך משל [אבן עזרא, רד"ק, שד"ל]. הכפילות בביטויים מוסברת על ידי חלק מהמפרשים כחזרה לשם חיזוק והדגשה [מצודת דוד]. אולם, יש המחלקים בין המושגים וטוענים כי המילה איש כוללת בתוכה גם מלאכים, ולכן "לא איש" מלמד שעצם הנפילה תהיה על ידי ה' לבדו. לעומת זאת, המילה אדם מתייחסת לבני אנוש בלבד, ולכן "לא אדם" מלמד שפעולת ההשמדה הסופית תיעשה על ידי המלאך, ולא על ידי חיילי ישראל כפי שקרה במלחמות אחרות [מלבי"ם].
למרות שהפגיעה היא שמימית, מלך אשור ונס לו מפני חרב, כלומר יברח [מצודת ציון]. הפרשנים נחלקו ממה בדיוק הוא בורח, שהרי לא מדובר בצבא בשר ודם. גישה אחת מסבירה שכאשר יראה מלך אשור את המגפה הגדולה במחנהו, הוא ינוס בבהלה כאילו שולפי חרב ממשיים רודפים אחריו [רד"ק, מצודת דוד]. גישה אחרת רואה בכך תיאור מציאותי להמשך: בעקבות המגפה אשור תיחלש מאוד, לא תגבר עוד על אומות אחרות, ותיאלץ לנוס מפני חרבות של צבאות ממשיים [שד"ל], או ספציפית מפני חרבו של חזקיהו מלך יהודה שירדוף אחריהם [מלבי"ם].
באשר לגורלם של החיילים הנותרים, נאמר כי ובחוריו למס יהיו. בביאור המילה למס קיימות שתי גישות עיקריות. הגישה הראשונה מפרשת את המילה מלשון המסה; הניצולים המעטים שישרדו את המגפה ימס לבבם מרוב פחד [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון]. הגישה השנייה מפרשת את המילה כפשוטה, מלשון עבודת כפייה; אותם בחורים נמלטים ייתפסו בדרך ויהפכו לעובדי כפייה משועבדים [אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. בתוך כך, יש מי שהעיד על עצמו כי בעבר החזיק בגישה הראשונה של "המסַת הלב", אך חזר בו והכריע כי מדובר בעבודת מס ממשית [שד"ל].