מפלתו של צבא אשור מוצגת כקריסה מוחלטת של כוחו הצבאי, אל מול הגנתו העוצמתית של ה' על ירושלים.
המילה סלעו מתפרשת בקרב הפרשנים בכמה אופנים. גישה אחת רואה בה ביטוי מטאפורי לחוזק ולעוצמה של אשור [רש"י, מצודות, ביאור שטיינזלץ], בעוד גישה אחרת מפרשת אותה כתיאור ממשי של מגדל, מבצר או אפילו גבול המלכות [רד"ק, שד"ל, אבן עזרא, מלבי"ם].
את הצירוף מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר מסבירים רוב הפרשנים מלשון פחד ואימה. לפי פירוש זה, תוקפו של אשור ייעלם מרוב פחד [רש"י, מצודות, ביאור שטיינזלץ, שד"ל], או לחלופין, מלך אשור יברח ויחלוף על פני מבצריו וגבולותיו מבלי להישען עליהם, שכן מרוב אימה לא יבטח עוד בכוחם להגן עליו [רד"ק, אבן עזרא, שד"ל]. מנגד, מוצג פירוש ייחודי לפיו המילה מִמָּגוֹר נגזרת מהמילה "מגירה" (משור), והכוונה היא שמבצריו של אשור יבקעו וייחתכו לחצאים כאילו עבר עליהם משור [מלבי"ם].
בהמשך, המילים וְחַתּוּ מִנֵּס שָׂרָיו מתארות את הבהלה שתאחז בשרי אשור. המילה וְחַתּוּ משמעותה פחד ושבירה. רוב הפרשנים מסבירים כי מִנֵּס הוא כלונס ארוך או דגל צבאי, ושרי אשור, שעד כה הרימו דגלים למלחמה, ייתקפו אימה ופחד בכל פעם שיראו מרחוק דגל של צבא אויב [מצודות, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא, מלבי"ם]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מִנֵּס במשמעות של נס פלאי, ולפיה השרים יפחדו מפני הנסים שה' עושה לישראל [רש"י].
סופו של הפסוק, אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם, מציג את מקור כוחה של ירושלים. המילה אוּר מתפרשת כשלהבת. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמדובר במשל לאש ההשמדה שהכין ה' כדי לשרוף ולכלות את מחנה אשור שצר על העיר [רש"י, מצודות, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. יש המוסיפים כי אותו האור שהאיר והגן על חזקיהו בציון, הפך לאש ותנור שכילו את מחנה סנחריב [מלבי"ם], או שהאור נועד להאיר לצדיקים והתנור נועד לשרוף את הרשעים [שד"ל].
גישה נוספת קושרת את האור והתנור לעבודת המקדש, ומסבירה כי מדובר ברמז לאש הבוערת על המזבח בהר הבית. לפי פירוש זה, הניצחון על אשור מתרחש לכבוד המזבח והמקדש [רד"ק, אבן עזרא, שד"ל], והוא מסמל את העובדה שיש לה' דירת קבע בירושלים המגנה על העיר [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].