תכליתה האמיתית של הנהגה מדינית אינה נמדדת בכיבושים צבאיים או בהפגנת כוח, אלא ביכולתה לכונן חברה מתוקנת המושתתת על יושר ומוסר. לאחר משברים לאומיים, מתגלה כי ההצלחה וההישרדות של הממלכה תלויות בראש ובראשונה בטיב המשפט ובצדק החברתי שהיא מקיימת.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שנבואה זו, הפותחת במילה הֵן המבטאת ראיית הנולד [שד"ל], מכוונת כלפי חזקיהו מלך יהודה. הנביא מעמיד את שלטונו הראוי של חזקיהו כניגוד למלכותו של אחז אביו הרשע [רש"י], וכן כניגוד להושע בן אלה מלך ישראל, שרשעותו הובילה לחורבן שומרון [אברבנאל]. יש שציינו כי הניצחון הפלאי על סנחריב מלך אשור הוכיח לעם שמלך אינו נועד רק להילחם באויבים בכוח הזרוע, אלא עיקר תפקידו, כפי שהדגים חזקיהו שבטח בה', הוא לשפוט בצדק [חומת אנך]. אמנם יש שפירשו את הפסוק על מלך המשיח, אך הפירוש המקובל קושר את ההצלחה השלטונית לימי חזקיהו [אברבנאל].
הפסוק מחלק את מערכת המשפט לשתי רמות שלטוניות: המלך והשרים. לגבי המלך נאמר לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ, כלומר מטרת המלוכה ומהותה אינן השתררות או יציאה למלחמות, אלא עשיית משפט צדק [רש"י, מלבי"ם]. לגבי השרים נאמר וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ. המילה יָשֹׂרוּ (הנכתבת באות שי"ן שמאלית [מנחת שי]) נגזרת ממילת שררה ושלטון [מצודת ציון, שד"ל], ויש שפירשוה גם מלשון יושר, כלומר השרים יהיו ישרים במשפטם ולא יעשו עוול וחמס [אברבנאל]. ישנה הבחנה דקה בין תפקידי המלך והשרים: "משפט" מייצג את שורת הדין הנוקשה המסורה בידי השרים, בעוד ש"צדק" מייצג את העשייה שלפנים משורת הדין, המותאמת לזמן ולמקום, והיא מסורה בידי המלך בלבד [מלבי"ם].
הפרשנים נחלקו בהבנת תפקידה התחבירי של האות למ"ד במילה וּלְשָׂרִים. גישה אחת גורסת כי זוהי אות נוספת שאין לה משמעות מיוחדת, והיא משמשת להדגשה בלבד, כאילו נכתב "והשרים" [רד"ק, אבן עזרא, שד"ל]. גישה שנייה מסבירה שהלמ"ד מציינת את ייעודם של השרים, כלומר שררתם נתונה להם אך ורק למען עשיית משפט [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. גישה שלישית קושרת בין חלקי הפסוק ומסבירה כי הלמ"ד היא למ"ד התכלית: המלך ימלוך בצדק לא רק כדי לשפוט את המון העם, אלא גם כדי להשגיח על השרים בעלי הכוח, להחליף את הרעים שבהם בטובים, ולכפות עליהם לנהוג ביושר. לפיכך, המלך ימלוך כדי שהשרים ינהיגו את שררתם במשפט ולא יעשקו את העם [אברבנאל, שד"ל, מצודת דוד, מלבי"ם].