אנשי יהודה עתידים לשבת במקומם מתוך שלווה מוחלטת וביטחון מאותו הזמן והלאה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. הרעיון של ישיבה בטוחה ושקטה נכפל בפסוק שלוש פעמים במילים שונות, במטרה להדגיש את גודלו וריבויו של השלום שישרור [רד"ק, מצודת דוד].
עם זאת, ניכר כי לכל מונח ישנה משמעות ייחודית המציינת סוג אחר של התיישבות:
המילה נוה מציינת מדור ומקום מגורים [מצודת ציון]. במקורה היא מתארת נאות צאן, וכאן הושאלה לתיאור דירת בני אדם שתהיה שרויה בשלום, ללא סכנת בוזזים ושוללים [מלבי"ם].
משכנות הם מקומות מגורים קבועים, המכוונים לערי מבצר. ערים אלו יהיו מבטחים, שכן החוזק שלהן יעניק ביטחון מלא ליושביהן [מלבי"ם].
לעומת זאת, מנוחות מתארות מקומות יישוב קטנים יותר, כמו כפרים וערי פרזות שאינם מוקפים חומה, או מקומות שבהם האדם נח זמנית מטלטול הדרך. מקומות אלו יהיו שאננות, כלומר שרויים בהשקט ושלווה [מצודת ציון, שד"ל], ונעדרים לחלוטין מכל קול המולה ורעש העלולים להשבית את המנוחה [מלבי"ם].