השחתת המידות של האדם אינה נעצרת במחשבה בלבד, אלא מחלחלת לכל רבדי קיומו ומעשיו. אדם שאיבד את צלמו המוסרי פועל מתוך ניתוק מוחלט מערכי האמת, דבר שבא לידי ביטוי בדיבורו, באמונתו, וביחסו האכזרי כלפי החלשים ביותר בחברה. דמות זו, המכונה נָבָל, עומדת בניגוד מוחלט לאדם הנדיב, ויש הסבורים כי הדברים מכוונים היסטורית כלפי שריו של המלך אחז [אבן עזרא]. שורש המילה נָבָל לקוח ממושג הנפילה, בדומה לעלה שנופל, מתייבש וצורתו נשחתת; כך גם האדם המושחת שאיבד את צורתו האנושית נחשב לבזוי ומגונה [שד"ל].
הפרשנים מצביעים על כך שרשעותו של הנָבָל מתבטאת בשלושה מישורים מרכזיים: במחשבה ודיבור, בין אדם למקום, ובין אדם לחברו [מלבי"ם].
תחילה, מודגש הניגוד בין החוץ לפנים: בגלוי, נְבָלָה יְדַבֵּר מתוך הרגל ובקביעות הוא מדבר דברי גנאי וכיעור בפרהסיה וללא בושה [רש"י, מצודות, מלבי"ם]. בסתר, וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן הלב אמנם אינו מבצע פעולות פיזיות, אך הפועל יַעֲשֶׂה כאן משמעותו קיבוץ ואיסוף של מחשבות רשע ועוול, בדומה לביטוי "עשה חיל" [רש"י, מצודת ציון], או שמדובר במחשבה רעה ומתמדת שלבסוף מצמיחה ובאה לידי מעשה בפועל [רד"ק, שטיינזלץ].
במישור שבין אדם למקום, הנָבָל פועל בשני אופנים: לַעֲשׂוֹת חֹנֶף הוא מתכנן כיצד לנהוג בחנופה, כך שאת המצוות הוא מקיים רק כדי להתגאות או להפיק תועלת אישית, ולא לשם ה' [מלבי"ם, רש"י]. מנגד, יש המפרשים כי המילה חֹנֶף אינה מציינת חלקלקות לשון, אלא כל מעשה מושחת ונתעב [שד"ל]. המילה חֹנֶף משמשת כאן כשם דבר [רש"י, מנחת שי]. בנוסף, הוא חוטא באמונתו: וּלְדַבֵּר אֶל ה' תּוֹעָה הוא מדבר דברי שקר והפך האמת (המילה תּוֹעָה משמשת גם היא כשם [אבן עזרא]). רוב הפרשנים מסבירים כי כוונת הדברים היא דיבור על ה', כשהוא טוען שה' אינו משגיח על בני האדם ואין משפט בעולם [רד"ק, מצודת דוד]. פירוש חלופי מציע שהכוונה היא לדיבור של מרמה ושבועת שקר הנאמרת נוכח פני ה' [שד"ל].
כתוצאה מאמונתו הכוזבת שאין השגחה עליונה, הנָבָל אינו מפחד מה', ולכן רשעתו מתפשטת גם למישור שבין אדם לחברו, תוך פגיעה בחלשים שאין להם עוזר [רד"ק]: לְהָרִיק נֶפֶשׁ רָעֵב וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר. במקום לרחם על העניים, הוא עושק וגוזל מהם את מעט המזון שעוד נותר להם, ומוריד אותם לתכלית העוני והמחסור, כך שנפשם מתרוקנת לחלוטין [מצודות, שד"ל]. הפועל יַחְסִיר אינו מציין רק הפחתה, אלא העדר מוחלט, כך שהמשקה נמנע מהצמא לגמרי [שד"ל]. לצד הפירוש המילולי של גזל עניים, ישנו פירוש סמלי המבוסס על התרגום, ולפיו מניעת המים מהצמא מסמלת את ביטול דברי התורה, שנמשלו למים עבור הנפש הצמאה [רש"י].