ישעיהו, פרק ל״ב, פסוק ו׳

אדם שמידותיו הושחתו מכונה נָבָל, מלשון עלה נובל וקמל שאיבד את צורתו, והוא פועל מתוך ניתוק מערכי האמת בכל תחומי חייו. בגלוי הוא נְבָלָה יְדַבֵּר ומשמיע דברי גנאי ללא בושה, בעוד שבסתר וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן ואוסף מחשבות רשע המבשילות לכדי מעשה. כלפי מעלה הוא פועל לַעֲשׂוֹת חֹנֶף, בין אם בקיום מצוות מתוך צביעות לתועלת אישית ובין אם בעשיית מעשים נתעבים, וּלְדַבֵּר אֶל ה' תּוֹעָה על ידי השמעת שקרים הכופרים בהשגחתו או באמצעות שבועות שקר. מתוך כפירה זו הוא מתאכזר לחלשים, לְהָרִיק נֶפֶשׁ רָעֵב וּמַשְׁקֶה צָמֵא יַחְסִיר על ידי גזל פת לחמם ומניעה מוחלטת של מים, אכזריות המסמלת גם את מניעת דברי התורה מהנפשות הצמאות לה.