עַל אַדְמַת עַמִּי, היא האדמה הפורייה של אזור שומרון, תַּעֲלֶה ותצמיח שממה של שיחים קוצניים מסוג קוֹץ שָׁמִיר. החורבן לא יוגבל רק לשדות החקלאיים, כִּי הקוצים יתפשטו ויכסו גם עַל־כׇּל־בָּתֵּי מָשׂוֹשׂ שהיו מלאים בשמחה תדירה, וכן על ירושלים שהייתה עיר של שמחה, קִרְיָה עַלִּיזָה. לחלופין, צמיחת הקוצים בשדות היא התוצאה של חורבן הערים וגלות התושבים, שלא נותרו כדי לעבד את האדמה. מציאות עגומה זו תהפוך למוקד של מספד, שבו יקוננו התושבים על השדות החרבים ועל בתי השמחה שנאלצו לנטוש ולברוח מתוכם מפחד צבאו של סנחריב.
ישעיהו, פרק ל״ב, פסוק י״ג
עַ֚ל אַדְמַ֣ת עַמִּ֔י ק֥וֹץ שָׁמִ֖יר תַּעֲלֶ֑ה כִּ֚י עַל־כׇּל־בָּתֵּ֣י מָשׂ֔וֹשׂ קִרְיָ֖ה עַלִּיזָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.