ישעיהו, פרק ל״ב, פסוק י״ז

קיום מצוות ועשיית צדקה יוצרים מציאות של שלווה והצלחה, מצב שהתקיים בפועל בימי המלך חזקיהו. הפסוק חוזר על הרעיון במילים שונות כדי להדגיש כי השכר על פעולת האדם ועל מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה הוא שָׁלוֹם, וכן הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד־עוֹלָם. יש המבארים כי מילים אלו אינן מתארות את השכר אלא את אופן הנתינה, שתיעשה באווירה של שלום וללא יגיעה, כך שהנזקקים יקבלו עזרה בביטחה ולתמיד. גישה שונה מזהה בפסוק מדרג רוחני, לפיו מצוות שכליות מזכות את האדם ברווחה שגרתית של שָׁלוֹם, ואילו עֲבֹדַת הַצְּדָקָה, שמשמעותה עבודה קשה של קיום חוקים נטולי הסבר מתוך קבלת עול, מעניקה שכר גבוה ונצחי יותר של הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד־עוֹלָם.