דימוי פיוטי ורב־עוצמה מעולם החי ממחיש את האופן שבו ה' ישמור על ירושלים מפני אויביה. המליצה מדמה את ה' לצִפֳּרִים עָפוֹת. הפרשנים מצביעים על שתי משמעויות מרכזיות לדימוי זה: הראשונה מתמקדת בהגנה האימהית והטבעית, כשם שציפורים מעופפות, מרחפות ומגוננות על קניהן ועל גוזליהן בשעת סכנה, כך יגן ה' על העיר [מלבי"ם, אבן עזרא, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. המשמעות השנייה מדגישה את המהירות, ה' יחוש להציל את ירושלים במהירות עצומה, בדומה למעוף הציפור [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. מבחינה לשונית, המילה ציפורים מופיעה כאן בלשון נקבה, ולכן מותאם לה התואר עָפוֹת [אבן עזרא, רד"ק].
פעולת ההגנה מתוארת במילים כֵּן יָגֵן ה' צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל. המילה יָגֵן נגזרת מהמילה מגן, והיא מבטאת הסתרה וסיכוך, בדומה לציפור הסוככת באברותיה על הגוזלים כדי שהאויב לא יתקרב אליהם [אבן עזרא, שד"ל, מלבי"ם]. ההצלה תהיה פלאית ועל־טבעית, ללא צורך בהכנה מלחמתית טבעית מצד העם [מלבי"ם]. מבחינה דקדוקית, אף על פי שהמילים וְהִצִּיל ווְהִמְלִיט מנוקדות בחיריק, הן משמשות כאן כשם הפועל ויוצרות רצף פעולות מתמשך של הגנה והצלה [רד"ק, אבן עזרא, שד"ל].
השלב הסופי של ההצלה מתואר במילים פָּסֹחַ וְהִמְלִֽיט. לגבי המילה פָּסֹחַ, קיימות שתי גישות עיקריות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מבטאת דילוג וקפיצה, בדומה לדילוג ה' על בתי בני ישראל במכת בכורות במצרים. כאשר המלאך יכה במחנה אשור, הוא ידלג מעל ירושלים וישמיד רק את האויב [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, אבן עזרא]. יש שמקשרים דילוג זה חזרה לדימוי הציפור, המקפצת ממקום למקום כדי להציל את בניה [שד"ל]. מנגד, ישנה גישה המפרשת את המילה פָּסֹחַ מלשון חמלה, רחמים וחנינה כלפי העם [רש"י, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
המילה וְהִמְלִֽיט משלימה את הפעולה ומשמעותה הוצאה והשמטה מן הצרה [רש"י, מצודת ציון, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ], עד כדי קפיצה אל תוך מחנה האויב כדי להמליט ולחטוף מידיו את השלל שכבר נאחז בו [מלבי"ם].