חזקיהו מקבל עליו את הדין ומכה על חטא גאוותו, כשהוא מצהיר כי טוב דְּבַר ה' אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ ומצדיק את גזירת החורבן על צאצאיו. באמירתו השנייה, כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי, הוא שואב נחמה מכך שהרעה לא תתרחש בחייו, ואף מתנה את שמחתו על הארכת חייו המובטחת בכך שלא יזכה לראות את האסון בעיניו. הוא מבין כי הגזירה נובעת מפשעים עתידיים של העם ולכן אינו מתפלל לביטולה כעת, אלא נאחז בתקווה שצאצאיו ייטיבו את דרכם והנבואה הרעה תשתנה. כך, אל מול מידת הדין שגזרה את העונש, המלך מתנחם בשני יסודות הקיום הנותרים, שלום ואמת, שילוו את תקופתו.
ישעיהו, פרק ל״ט, פסוק ח׳
וַיֹּ֤אמֶר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶֽל־יְשַׁעְיָ֔הוּ ט֥וֹב דְּבַר־יְהֹוָ֖ה אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֑רְתָּ וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י יִהְיֶ֛ה שָׁל֥וֹם וֶאֱמֶ֖ת בְּיָמָֽי׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.