ירמיהו, פרק ל״ג, פסוק כ״ד

בעקבות החורבן והגלות, שוקע העם בייאוש וטוען כי ה' נטש את שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בָּחַר ה' בָּהֶם להנהיג את ישראל, הלוא הן משפחת המלוכה מבית דוד ומשפחת הכהונה מבית אהרן. תחושת הנטישה מובילה למצב שבו וְאֶת־עַמִּי יִנְאָצוּן, כלומר לביזיון ולזלזול עמוק. ייתכן שהעם מסיק כי ה' מאס גם בו ומתייאש מהאפשרות לשוב בתשובה, או שמדובר בשבר מנהיגותי שבו המנהיגים זונחים את העם ולחלופין העם מורד במנהיגיו. כתוצאה מהתפרקות זו, התחושה היא שהם חדלו מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם, שכן המבנה הלאומי היסודי קרס והם לא ייחשבו עוד לאומה מאוחדת המונהגת על ידי מלכיה וכוהניה.