ירמיהו, פרק ל״ג, פסוק כ״ד

קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך עצובים או מאוכזבים, עד שחשבתם ששום דבר כבר לא יסתדר לעולם? בני ישראל הרגישו בדיוק כך כאשר נאלצו לעזוב את ארצם ולצאת לגלות. מתוך הייאוש הגדול, הם התחילו לחשוב שה' עזב אותם לתמיד. הם דיברו על שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת, כלומר על שתי המשפחות המיוחדות שה' בחר כדי להנהיג אותם: משפחת המלוכה של דוד ומשפחת הכהונה של אהרן. העם חשב שה' מאס במנהיגים האלה ונטש אותם. המחשבה הזו גרמה להם להרגיש יִנְאָצוּן, מילה שפירושה זלזול וחוסר כבוד. הם אמרו לעצמם שאם ה' ויתר על המלכים והכוהנים החשובים שעמם כרת ברית, הוא בטח ויתר גם על העם כולו. הייאוש הזה החליש אותם מאוד, והם הרגישו שהם הפסיקו מִהְיוֹת עוֹד גּוֹי לִפְנֵיהֶם, כלומר שהם כבר לא עם קדוש, מיוחד ומאוחד שמנוהל על ידי המנהיגים שלו.