בתקופת החורבן נפוצה בקרב העם תחושת ייאוש עמוקה. רבים טענו כי כשם שפסקה מלכות בית דוד ופסקה כהונת בית אהרן, כך בטל גם ההסכם בין ה' לעם ישראל, והוא מאס בהם כליל. על רקע טענות אלו מופיע פסוק זה, המשמש פתיח לנבואה חדשה שנועדה להפריך את הייאוש ולהבטיח את נצחיות הברית עם העם, המלכות והכהונה [אברבנאל].
הפרשנים עומדים על משמעות הפתיחה וַיְהִי דְּבַר ה'. צירוף זה מלמד כי לפנינו נבואה נוספת העוסקת באותו עניין בדיוק [ביאור שטיינזלץ], אך הוא גם מעיד על הפסקה ברצף ההתגלות. בניגוד לביטויים כמו "כה אמר ה'" המעידים על נבואה רציפה, הופעת הביטוי וַיְהִי דְּבַר ה' מצביעה על כך שהנבואה הקודמת נפסקה לזמן מה כדי להעניק לנביא מנוחה פיזית ולאפשר לו לאגור כוחות. לאחר מכן התחדש הדיבור האלוהי, והנבואה החדשה נסמכה לקודמותיה בשל הנושא המשותף לכולן [אברבנאל].