הפסוק ממשיך את הרעיון שהוצג בפסוק הקודם, המשווה בין חוקי הטבע להבטחותיו של ה'. גַּם־בְּרִיתִי תֻפַר אֶת־דָּוִד עַבְדִּי – המשמעות היא שרק אם בני האדם יצליחו להפר את ברית היום והלילה המקיימת את העולם, אז כביכול תופר גם הברית שנכרתה עם דוד, מִהְיוֹת־לוֹ בֵן מֹלֵךְ עַל־כִּסְאוֹ – באופן שלא יהיה לו עוד צאצא שימלוך אחריו. וְאֶת־הַלְוִיִּם הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתָי – ובאותו אופן תופר גם הברית עם הכהנים בני לוי המשרתים את ה', לבל ישרתו אותו עוד.
הפרשנים מסכימים כי כוונת הפסוק היא להמחיש את נצחיות ההבטחה האלוהית: כשם שאין ביכולתו של האדם להפר את הברית עם היום והלילה ולשנות את סדרי הבריאה, כך בלתי אפשרי לחלוטין שתופר הברית שכרת ה' עם שושלת המלוכה של בית דוד ועם מעמד הכהנים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].