ירמיהו, פרק ל״ג, פסוק י״ז

נבואה זו מבססת את נצחיותה של שושלת בית דוד, ומכוונת לעתיד לבוא, החל מימות המשיח והלאה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].

ההבטחה כי לֹא־יִכָּרֵת משמעה שהשושלת לא תיפסק לעולם באופן מוחלט. גם אם תחול הפסקה זמנית ברצף השלטון, סופה של המלכות לחזור למקומה [רש"י]. ייעוד זה מבטיח כי תמיד יהיה אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא, כלומר, אדם מזרעו של דוד שישב על כסא המלכות וינהיג את בית ישראל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].