לעתיד לבוא יזכו יהודה וירושלים לתקופה של ישועה וביטחון מוחלט, אשר תבוא לידי ביטוי גם בשינוי שמה של העיר.
הפסוק מציין וְזֶה אֲשֶׁר־יִקְרָא־לָהּ, כלומר זהו שמה החדש של ירושלים [ביאור שטיינזלץ]. קיימות גישות שונות באשר לזהות הקורא בשם זה: יש המפרשים כי הקב"ה הוא זה שיקרא לירושלים בשם זה, בעוד אחרים מסבירים כי תושבי העיר הם אלו שיקראו לה כך [רד"ק]. ברובד עמוק יותר, המילה יִקְרָא רומזת ללשון זיווג וחיבור, ומבטאת איחוד רוחני פומבי וגדול בין הקב"ה לשכינה [חומת אנך].
השם החדש שיינתן לעיר הוא ה' צִדְקֵנוּ. שם זה מבטא את היות ה' מקור הישועה [ביאור שטיינזלץ], ומעיד על כך שה' יצדיק את עם ישראל בזמן קיומה של העיר [מצודת דוד]. יתרה מכך, השם מסמל את הזכויות שיעשו לנו מלפני ה' בתוך ירושלים [רד"ק]. שם זה מקביל לשמו של מלך המשיח שהוזכר בנבואה קודמת, ושניהם מכוונים לאותו עניין ולמשמעות זהה [רד"ק]. מבחינה פנימית, השם ה' צִדְקֵנוּ מצביע על מצב של ייחוד שלם ומוחלט בעולמות העליונים [חומת אנך].