ירמיהו, פרק ל״ג, פסוק א׳

הנבואה פוקדת את ירמיהו בעודו שרוי במאסר, ויוצרת הקבלה בין מצבו הפיזי של הנביא לבין גורלו ההיסטורי של העם.

המילה שֵׁנִית מלמדת כי מדובר בהמשך לנבואה קודמת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לפעם שנייה שבה ה' מדבר עם ירמיהו על עניין הגאולה העתידה. מתוך כך מוסבר כי הציון "שנית" בא להדגיש שהנבואה אינה עוסקת בגאולה הראשונה של שיבת ציון מבבל, אלא מתמקדת בגאולה השנייה והכוללת של קיבוץ הגלויות שתתרחש באחרית הימים [אברבנאל].

הכתוב מתאר את מצבו של הנביא בעת קבלת החזון: וְהוּא עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה עוֹדֶנּוּ היא עדיין, והמילה עָצוּר מתארת מצב של אדם מעוכב אשר כלוא בבית הכלא. המילה לֵאמֹר החותמת את הפסוק מוסבת על תחילתו, כלומר "ויהי דבר ה'... לאמר" [מצודת דוד].

מעבר לתיאור העובדתי של מקום הימצאו של הנביא, קיים כאן רובד סמלי המקשר בין ירמיהו לישראל. מצבו של ירמיהו, הכלוא במאסר זמן רב, מהווה רמז למצבה העתידי של האומה; כשם שהנביא אסור בחצר המטרה, כך יהיו ישראל עצורים ואסורים בגלותם הארוכה, ויהפכו כמטרה לחיצי אויביהם. אולם, דווקא מתוך אותה חצר כלא שבה מקבל ירמיהו את הבשורות על שתי הגאולות, מובטח כי גם ישראל עתידים להיגאל מתוך גלותם [אברבנאל].