הבטחתו הנצחית של ה' לעמו עומדת איתנה, ובניגוד לייאוש שפשה בעם, מובהר כי הנהגת ישראל לא תיכרת לעולם. כשם שחוקי הטבע שרירים וקיימים, כך ה' מבטיח שלא ימאס לעולם בזרעם של יעקב ודוד, וימשיך להעמיד מזרעו של דוד מנהיגים שימשלו על צאצאי האבות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים דנים בשאלה מדוע הוזכרו יחד יעקב ודוד. גישה אחת מסבירה כי השם יעקב משמש כאן ככינוי לאהרן הכהן, שכן ההקשר הכללי עוסק בשתי המשפחות הנבחרות, משפחת המלוכה ומשפחת הכהונה [רד"ק בשם רבי יונה]. מנגד, גישה אחרת גורסת כי הכוונה ליעקב כפשוטו, כדי להדגיש שתי מעלות הנדרשות מהמנהיג: עליו להיות מזרע יעקב כפי שדורשת התורה, ובנוסף להיות ממשפחת דוד [רד"ק בשם אבן עזרא]. המילה אֶל בצירוף אֶל זֶרַע אַבְרָהָם משמעותה "על", כלומר מנהיגים שימשלו על זרע אברהם [רד"ק].
שמו של יצחק מופיע בפסוק בכתיב ייחודי, יִשְׂחָק בשי"ן במקום בצד"י. הפרשנים מסבירים כי אותיות אלו מתחלפות ביניהן משום שהן נהגות מאותו מוצא בפה, וזהו אחד מארבעה מקומות במקרא שבהם נכתב שמו כך [רד"ק, מצודת ציון, מנחת שי]. מבחינה רעיונית, כתיב זה בא להזכיר את צדקתו של יצחק, אשר משמש תמיד כמליץ יושר עבור עם ישראל ומעורר עליהם זכות לקראת הגאולה [חומת אנך].
הבטחה זו תתממש כִּי, כלומר כאשר [מצודת ציון], ה' ישיב את עמו מהגלות. המילה נכתבת כאָשׁוּב בוי"ו אך נקראת כאָשִׁיב ביו"ד, והמשמעות היא אחת: פעולה אקטיבית של ה' להשבת העם [רד"ק, מנחת שי]. כאשר ה' ישיב את שְׁבוּתָם, כלומר את השבויים מן הגלות [מצודת ציון], וירחם עליהם, אז תשוב המלוכה במלוא הדרה לזרע דוד [מצודת דוד].