לאחר תקופות של מהפכה, חורבן והסתרת הקץ, מופיעה הבטחה אלוהית לשיקום עמוק, פיזי ורוחני. ההבטחה הִנְנִי מַעֲלֶה לָּהּ מכוונת לעיר הפצועה ירושלים, כאשר שיקום העיר שזור באופן בלתי נפרד בבניינה מחדש ובשובם וריפויים של תושביה [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים חלוקים באשר לכפילות הלשון בביטוי אֲרֻכָה וּמַרְפֵּא. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בעניין של הדגשה ותוספת ביאור, שכן שתי המילים מציינות רפואה והעלאת בשר בריא על הפצע [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המבחינים בין המונחים ומסבירים כי אֲרֻכָה מתייחסת לריפוי חיצוני של שבר או מכה, בעוד שמַרְפֵּא מכוון להחלמה ממחלה פנימית. לפיכך, מתוך עצם המכה שספגה העיר, יעניק לה ה' רפואה שלמה, מן החוץ ומן הפנים [מלבי"ם].
הבטחת הגאולה ממשיכה במילים וְגִלֵּיתִי לָהֶם. השימוש בפועל זה אינו מקרי, אלא נובע מכך שזמן הקץ והגאולה היה מכוסה ונסתר עד כה, וכעת ה' עתיד לגלות להם שלום רב ומתקיים [רד"ק, מצודת דוד].
באשר לביטוי עֲתֶרֶת שָׁלוֹם וֶאֱמֶת, הפרשנים מציעים מספר כיווני הבנה למילה עֲתֶרֶת. רוב המפרשים מסבירים מונח זה מלשון ריבוי ושפע, קרי, ה' יראה להם שפע רב של שלום ואמת [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת מפרשת זאת כפשוטו, כברכת שלום [רש"י]. מנגד, יש הקושרים את המילה ללשון ריצוי ותפילה, ומסבירים כי ה' יגלה להם כיצד השלום והאמת יתרצו אליהם וישובו לשרות בתוכם לעתיד לבוא [מלבי"ם].