ההבטחה לשיקום הארץ מקיפה את כלל האזורים והחבלים: בְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה, בעמקים, בפאת הדרום, בארץ בנימין, בסביבות ירושלים ובערי יהודה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה תחבירית, שני האזורים הראשונים נכתבו ברצף ללא ו' החיבור, ואילו הבאים אחריהם חוברו באות ו' [רד"ק]. בכל המקומות הללו מובטח כי עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל־יְדֵי מוֹנֶה.
המילה מוֹנֶה מתייחסת לאדם שתפקידו לספור ולמספר [מצודת ציון]. הפרשנים מציגים שני רבדים מרכזיים להבנת הבטחה זו, הרובד הפיזי והרובד הסמלי.
ברובד הפיזי, מובטח שגשוג כלכלי ורוחני. הצאן יתרבה כל כך, עד שבעלי העדרים לא יוכלו לספור אותם בעצמם ויזדקקו לאדם מיוחד שיעמוד ויספור את הצאן העובר לפניו [מצודת דוד]. ספירה זו מעידה על יישוב חי ושוקק, שבו הבהמות נספרות אחת אחת כדי להפריש מהן מעשר המיועד להקרבה בבית המקדש [ביאור שטיינזלץ].
ברובד הסמלי והלאומי, הצאן משמש כמשל לעם ישראל, והרועה המונה אותם הוא המלך והמנהיג [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. כשם שרועה מסור סופר את צאנו כדי לוודא שאף כבשה לא חסרה, כך המנהיג העתידי ישגיח על העם [רד"ק, מלבי"ם]. ישראל יזכו להנהגה בטוחה, ויצאו ויבואו על ידי מנהיג שצועד בראשם [רש"י]. גישה נוספת מפרשת את משל הספירה כחלק מתהליך הגאולה והיציאה מהגלות; בדומה לצאן העובר תחת שבט הרועה, העם יעבור תהליך של בירור שנועד לכלות ולהרחיק את הפושעים מתוכו טרם הגאולה השלמה [רד"ק].