שיקומה של ירושלים וגאולת ישראל עתידים להדהד בעולם כולו, ולהפוך לעדות אוניברסלית לגדולת ה' ולכוחה של התשובה. המילה לְשֵׁם משמעותה פרסום ומופת. כאשר יראו אומות העולם את העיר השוממה נבנית מחדש ואת הטובה שמושפעת על ישראל, הם ישמחו בתשועתם, יהללו את ה' ויכירו באמיתותו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ממד עמוק יותר לשמחה זו נובע מכך שתשובתם של ישראל תהיה מאהבה, תהליך שגורם לעוונות עצמם להפוך לזכיות, וזהו מקור השָׂשׂוֹן [חומת אנך].
הפסוק ממשיך ומתאר תגובה של פחד ורוגז. הפועל וְרָגְזוּ מבטא תנועה גופנית של רעדה הנגרמת מחרדה, מקנאה או מסערת רגשות [מצודת ציון, מלבי"ם]. באשר לזהותם של אלו שיפחדו וירגזו, קיימת מחלוקת מעניינת בין הפרשנים:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפחד והרעדה יאחזו בגויי הארץ ובאויבים. כאשר יראו את ירושלים של מטה, המכוונת כנגד ירושלים של מעלה, בשיא תפארתה, ייכנעו הכוחות השליליים בעולם והאומות יתמלאו ביראה [חומת אנך, רד"ק]. פחד זה מתחלק לשניים: הם יפחדו להילחם בישראל בגלל הַשָּׁלוֹם והעוצמה שישררו בהם, וירגזו ויתמלאו קנאה על הַטּוֹבָה והשפע שיוענקו להם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, גישה ייחודית מפרשת כי הפחד והרעדה מיוחסים דווקא לעם ישראל עצמו. מתוך התבוננות בכל הטובה העצומה שהשפיע עליהם ה', הם יפחדו וירעדו מלחטוא שוב, מתוך חרדה לאבד את השפע הגדול שזכו לו [מצודת דוד].
הפרשנים מסכימים כי המילה לָּהּ החותמת את הפסוק, מתייחסת לירושלים, אליה מכוונים כל הטובה והשלום.