תמונת עתיד של גאולה והתחדשות עולה מן הדברים, המציגים מעבר ממציאות של חורבן ושממה למצב המלא בקולות של שמחה, חתונות והודיה לה'. נבואה זו עומדת בניגוד ישיר למצב הקודם של הארץ; במקום שבו שרר חורבן והארץ הייתה ריקה מאדם, יישמעו שוב קולות של שמחה ובניית משפחות חדשות [מלבי"ם].
ההבטחה פותחת במילים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, המלמדות כי באותו מקום חרב יישמעו שוב קולות של שמחה אישית, ובפרט שמחתם של חתנים וכלות הנישאים זה לזה [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לצד השמחה האישית, יישמעו גם קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב ה' כי לעולם חסדו. קולות אלו מבטאים את תודתם של בני האדם על הנסים שיעשה להם ה', מתוך הכרה בכך שחסדו של ה' מתקיים לעד [מצודת דוד, מלבי"ם].
כהמשך ישיר להודיה המילולית, מופיעים אנשים אשר מביאים תודה בית ה'. הפרשנים מסבירים כי מדובר בהבאת קרבן תודה לבית המקדש על הנסים שאירעו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ייחודם של דברים אלו טמון בכך שמוזכר דווקא קרבן תודה, ולא קרבנות חטאת ואשם. מכאן נלמד כי באותו זמן עתידי לא יהיו רשעים וחוטאים, שכן כולם ידעו את ה'. דבר זה עולה בקנה אחד עם קביעת חז"ל כי לעתיד לבוא כל הקרבנות עתידים להתבטל, מלבד קרבן תודה [רד"ק].
שורש כל השמחה וההודיה הללו טמון בהבטחה החותמת את הדברים: כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה. ה' ישיב את העם מגלותו חזרה לארצו, ויחזיר את המציאות למצבה הטוב והשלם כפי שהייתה בעבר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].