יונה, פרק ג׳, פסוק ז׳

לאחר ששימש דוגמה אישית, מבקש המלך להעצים את חזרתם בתשובה של התושבים ומצווה להעביר כרוז בקול זעקה, ולכן וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה. ההכרזה יוצאת מתוך עצה והסכמה משותפת, מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו, עובדה המלמדת כי המשטר לא היה שלטון יחיד אלא התבסס על מועצת שרים. הגזרה דורשת צום מוחלט שבו אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אפילו בכמות מועטת, והיא מקיפה את הָאָדָם, את חיות הבית הנמצאות עמו שהן וְהַבְּהֵמָה, ואת עדרי הַבָּקָר וְהַצֹּאן הנמצאים בחוץ. על חיות השדה נאסר במפורש לצאת למרעה, ולכן אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ. שיתוף בעלי החיים בצום נועד לעורר צער שיכניע את לב בני האדם לתשובה, וכן לבטא שותפות גורל במאמץ למנוע את החורבן המאיים על כולם.