קריאתו הנואשת של מלך נינוה לתיקון מעשים נובעת מההבנה שעצם שליחת הנביא מעידה כי הגזירה אינה מוחלטת. המלך מכריז מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב, באמירה המשלבת תקווה שה' יחזור בו מגזירתו יחד עם דרישה מעשית מכל מי שיודע על עבירות וגזל שבידו לשוב ולתקן את העוולות. תיקון חברתי זה הספיק כדי לבטל את העונש אף ללא נטישת האלילות, שכן גזירת ההשמדה נבעה אך ורק מההשחתה שבין אדם לחברו. התקווה היא כי בעקבות ההיפוך במעשיהם וְנִחַם הָאֱלֹהִים, כלומר ה' יתחרט וישנה את החלטתו מידה כנגד מידה. כשם שתושבי העיר שבים מדרכם הרעה, כך ה' וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, יחזור בו מכעסו, וכך העיר תינצל וְלֹא נֹאבֵד.
יונה, פרק ג׳, פסוק ט׳
מִֽי־יוֹדֵ֣עַ יָשׁ֔וּב וְנִחַ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְשָׁ֛ב מֵחֲר֥וֹן אַפּ֖וֹ וְלֹ֥א נֹאבֵֽד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.