נביא בודד נכנס אל תוך מטרופולין עצומה ומכריז על אולטימטום קצר, מאיים ונטול תנאים, שנועד לזעזע את תושביה. כאשר הכתוב מציין כי וַיָּחֶל יונה, הכוונה היא שהוא התחיל [מצודת ציון, רד"ק] להיכנס אל תוך העיר. נינוה הייתה עיר עצומת ממדים שחצייתה ארכה שלושה ימים, ויונה התקדם בתוכה מהלך של יום אחד וקרא את נבואתו [רד"ק]. הבחירה להמתין ולהכריז את הנבואה רק לאחר הליכה של יום מוסברת כפעולה מחושבת: יונה רצה להגיע למרכז העיר כדי שספירת ארבעים הימים תתחיל באופן אחיד עבור כל התושבים, ולא תיווצר אי-הבנה שבה תושבי הקצוות השונים מתחילים לספור בימים שונים [מלבי"ם]. מנגד, יש המסבירים כי מיד כשהשלים הליכה של יום אחד, כבר התעוררו אנשי העיר לתשובה [אברבנאל].
הכרזתו של יונה, עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת, אינה מנמקת את סיבת הגזרה [ביאור שטיינזלץ], והיא מוצגת באופן החלטי ללא כל תנאי מפורש של חזרה בתשובה. היעדרו של תנאי זה נובע מכך שייעודי הפורענות של ה' הם תמיד על תנאי, והרי עצם שליחת הנביא נועדה לעורר את העם לתשובה ולבטל את הגזרה, עובדה שהייתה ברורה גם לאנשי נינוה [מלבי"ם]. עם זאת, יונה עצמו בחר שלא לפרש את אפשרות ההצלה, משום שבלבו קיווה שהתושבים יטעו, לא ישובו מדרכם, ויספגו את העונש [מלבי"ם].
במוקד נבואתו עומדת המילה נֶהְפָּכֶת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה להרס מוחלט וחורבן מוחלט, בדומה למהפכת סדום ועמורה, שכן מעשי נינוה דמו למעשי סדום. עם זאת, השימוש במילה זו אינו מקרי והוא טומן בחובו משמעות כפולה של רע וטוב: אם תושבי העיר לא ישובו בתשובה, העיר תיהפך ותיחרב פיזית; אך אם יעשו תשובה, הם עצמו "ייהפכו" – כלומר, מעשיהם ותכונותיהם ישתנו מן הקצה אל הקצה, מרעה לטובה [רש"י, אברבנאל]. מנגד, יש החולקים על גישה זו וסבורים כי משמעות המילה היא חורבן בלבד, וביטול העונש תלוי בתנאי המובלע של חזרה בתשובה, ללא משמעות כפולה במילה עצמה [אבן עזרא]. בסופו של דבר, למרות חזרתם בתשובה, הגזרה על נינוה התקיימה באופן חלקי עשרות שנים לאחר מכן, כאשר מחנה צבא אשור, שנינוה הייתה בירתו, נהפך והוכה בחרב [מלבי"ם].