שופטים, פרק י״ד, פסוק י״ח

קרה לכם פעם שהשתתפתם בתחרות והרגשתם שמישהו מרמה כדי לנצח? תארו לעצמכם את הרגע המותח הזה: המשתה של שמשון עומד להסתיים, וזהו היום השביעי והאחרון לפתרון החידה. ממש ברגע האחרון, בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה, כלומר לפני שקיעת השמש, אנשי העיר מגיעים אל שמשון. המילה יָבֹא פירושה שקיעה, והמילה הַחַרְסָה היא השמש. הם מיהרו מאוד, כי אם השמש הייתה שוקעת והם לא היו עונים, הם היו מפסידים ונאלצים לתת לשמשון שלושים סדינים. הם אומרים לו: מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ וּמֶה עַז מֵאֲרִי. זו התשובה לחידה! הרי אין דבר מתוק יותר מדבש, והדבש הזה יצא מתוך האריה החזק. אבל שמשון חכם, והוא מבין מיד שמשהו כאן לא בסדר. הוא יודע שאת החלק הראשון של החידה, על אוכל שיוצא ממי שאוכל אותו, אפשר איכשהו לנחש אם חושבים על דבורים שמייצרות מזון בגוף שלהן. אבל איך הם ידעו על האריה? הרי אי אפשר לנחש דבר כזה בלי לראות את האריה בעצמו, ואם הם היו מוצאים אותו, כולם היו מדברים על זה! שמשון מבין שהם לא פתרו את החידה בעצמם, אלא רימו. לכן הוא עונה להם במשפט מיוחד: לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי. שמשון משתמש כאן במשל. המילה חֲרַשְׁתֶּם מתארת חרישה באדמה, אבל כאן הכוונה היא לחקירה וחיפוש סודות. המילה עֶגְלָתִי היא כינוי לאשתו של שמשון, כמו עגלה שלומדת לחרוש. הוא בעצם אומר להם: אם לא הייתם לוחצים על אשתי ומשתמשים בה כדי להוציא ממני את הסוד, לעולם לא הייתם מגלים את התשובה! שמשון, ששמר את הסוד אפילו מההורים שלו, כועס על ההתנהגות הלא הוגנת שלהם. אבל, בגלל שבסופו של דבר הם הביאו את התשובה בזמן, הוא חייב לקיים את ההסכם ולשלם להם את מה שהבטיח.