קרה לכם פעם שהייתם במסיבה שהייתה אמורה להיות הכי שמחה בעולם, אבל מישהו לא הפסיק לבכות בה? זה בדיוק מה שקרה במסיבת החתונה של שמשון. במקום לשמוח, אשתו הפלשתית בכתה במשך שִׁבְעַת הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה. היא התלוננה ששמשון לא באמת אוהב אותה, אבל האמת היא שהיא פשוט פחדה מאוד ממה שאנשי העיר שלה יעשו לה אם לא תגלה להם את התשובה לחידה של שמשון.
היא לא הפסיקה לבקש ולהתחנן, עד ששמשון נשבר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שהוא היום האחרון של המסיבה. הפסוק מסביר שהוא גילה לה את הסוד כִּי הֱצִיקַתְהוּ, כלומר, היא הפעילה עליו לחץ כבד כל כך של נדנודים ובכיות שהוא כבר לא יכול היה לעמוד בזה. שמשון חשב שאם יגלה לה את הסוד ביום האחרון, היא תשמור עליו רק לעוד יום אחד ותרגיש מיוחדת שרק היא יודעת.
אבל ברגע שהיא גילתה את התשובה, היא מיהרה לרוץ אל אנשי העיר שלה, וַתַּגֵּד הַחִידָה לִבְנֵי עַמָּהּ. היא לא חיכתה אפילו רגע אחד, כדי שהם יספיקו לענות לשמשון לפני שתשקע השמש. המעשה הזה הראה למי היא באמת נאמנה, לעם הפלשתי שלה, ולא לבעלה.