כאשר רעי שמשון נואשים מפענוח החידה, הם זונחים את כללי המשחק ופונים לדרכי סחיטה ואיומים כוחניות, החושפות את אופיים האלים [שטיינזלץ].
הפרשנים חלוקים בהבנת התזמון המדויק של האירוע, המוגדר במילים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאין מדובר ביום השביעי של המשתה, אלא ביום השבת, שהיה למעשה היום הרביעי של ימי החופה. על פי פירוש זה, שמשון נמנע מלשבת ולאכול יחד עם הפלשתים הערלים כדי שלא לחלל את קדושת סעודות השבת. היעדרותו העניקה לרעים הפלשתים הזדמנות לגשת אל אשתו באין מפריע ולאיים עליה [מצודת דוד, אלשיך]. בעקבות איום זה, החלה האישה לבכות ולהציק לו מיום השבת ועד לסיום שבעת ימי המשתה [רד"ק, אלשיך]. מנגד, יש המפרשים את הביטוי כפשוטו – זהו היום השביעי והאחרון של המשתה. לפי תפיסה זו, הרעים ניסו לפתור את החידה במשך שלושה ימים, וכשכשלו, החרישו עד ליום האחרון שבו פנו לאישה. בגישה זו, האישה בכתה מעצמה לאורך כל ימי המשתה, אך שמשון נכנע וגילה לה את הפתרון רק ביום השביעי, בעקבות הלחץ העצום שהופעל עליה [רד"ק]. גישה נוספת מציעה כי מדובר ביום השביעי מאז שהוצגה החידה, יום שציין את המעבר ממשתה הבחורים אל ימי הנישואין עצמם [מלבי"ם].
דרישתם של הפלשתים מהאישה היא: וְיַגֶּד לָנוּ, כלומר, שיגלה את הפתרון לצרכנו ולטובתנו. רוב הפרשנים מסבירים כי הכוונה היא ששמשון יגלה את הפתרון לאישה, והיא זו שתעביר את המידע אליהם. לעומת זאת, יש הסבורים שהרעים דרשו מהאישה לשכנע את שמשון לגלות את הפתרון להם ישירות, ובכך יתבטל ההסכם והערבון שנקבע מראש [מלבי"ם].
הפלשתים מלווים את דרישתם באיום לשרוף אותה ואת בית אביה, ומטיחים בה האשמה קשה: הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ. משמעות המילה "לירשנו" היא לרושש אותנו ולקחת את ממוננו. הם טוענים בתמיהה: האם הזמנתם אותנו לשמוח במשתה, או שמא כל מטרת הקריאה הייתה עלילה כדי לגזול את כספנו דרך החידה? [מצודת דוד, רד"ק]. את המילה החותמת את הפסוק, הֲלֹא, מפרשים רוב הפרשנים במשמעות של "הלום" (לכאן), כלומר: האם קראתם לנו לכאן רק כדי לרושש אותנו? [רש"י, רד"ק, שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים מילה זו כשאלה רטורית פשוטה: האם לא כך הדבר? [מצודת דוד].