מסעו של שמשון חזרה לתמנה טומן בחובו סגירת מעגל, המפגישה בין אירוע של גבורה והצלה בעבר לבין תגלית מפתיעה בהווה.
תחילה, הכתוב מציין כי שמשון שב מִיָּמִים לְקַחְתָּהּ. הפרשנים מסבירים כי בביקורו הקודם שמשון רק בא בברית השידוכין והאירוסין עם האישה הפלשתית, ולאחר מכן חזר לבית הוריו. כעת, לאחר שחלף זמן – פרק זמן בלתי מוגדר, או ליתר דיוק כעבור שנה – הוא שב לאותו מקום עם הוריו כדי לממש את הנישואין ולקחת אותה לאישה [מצודת דוד, מצודת ציון, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
במהלך הדרך, שמשון סוטה ממסלול הליכתו הרגיל – וַיָּסַר – כדי לראות את מַפֶּלֶת האריה, כלומר את נבלתו שנותרה במקום שבו הכה והפיל אותו [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד לפעם הקודמת שבה עבר בכרמים, הפעם סטייתו מהדרך הייתה מכוונת למטרה ברורה. מטרת הביקור במקום אינה סקרנות גרידא, אלא נושאת אופי רוחני: אדם הרואה מקום שבו נעשה לו נס מחויב לברך, ושמשון פנה אל זירת המאבק במיוחד כדי להודות לה' על החסד שעשה עמו כשהצילו ממוות [מלבי"ם].
בהגיעו למקום, הוא מגלה מראה יוצא דופן: עֲדַת דְּבוֹרִים – קן, אסיפה או נחיל של דבורים. השימוש במילה "עדת" (השמורה בדרך כלל לקהילת בני אדם) בהקשר של בעלי חיים, הוא השאלה לשונית המבטאת קבוצה גדולה ועצומה [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הנחיל התמקם בִּגְוִיַּת האריה, כלומר בתוך גופו המת, ושם ייצרו הדבורים את הדְבָשׁ שמצא שמשון [מצודת דוד, מצודת ציון].