מסעם המשפחתי של שמשון והוריו אל העיר תמנה מקבל תפנית בלתי צפויה, והופך למפגש בודד וגורלי המרמז על עתידו של השופט. עצם ההליכה לתמנה מתוארת כירידה, וזאת בניגוד ליהודה שעליו נאמר שעלה לתמנה, רמז לכך ששמשון נתגנה וירד ממעלתו הרוחנית באותו מעשה [אברבנאל].
הפסוק מעורר קושי: אם שמשון צעד יחד עם הוריו, כיצד ייתכן שהאריה פגש בו לבדו מבלי שהם ידעו על כך? הפתרון נעוץ במיקום שבו היו, עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה. מאחר ששמשון היה נזיר ונאסר עליו לאכול ענבים, הוא נאלץ לעקוף את משעול הכרמים ולהתרחק מהם, וכך נפרדו דרכיו מדרכי הוריו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אפשרות נוספת היא ששמשון פשוט צעד בדרך הרחק לפני הוריו, ולכן הם לא הבחינו במתרחש [רד"ק]. מכל מקום, ברגע שבו נותר בודד, הופיע האריה לִקְרָאתוֹ, שכן דרכו של אריה לתקוף אדם יחיד ולא זוג [מלבי"ם].
החיה שתקפה את שמשון מוגדרת ככְּפִיר אֲרָיוֹת, כלומר אריה בחור וצעיר [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. סביב משמעות המילה "כפיר" קיימת מחלוקת הנוגעת לשלבי התפתחותו של האריה. גישה אחת גורסת כי לאריה ישנם חמישה שמות שונים המעידים על גודלו וגבורתו ההולכת וגוברת עם השנים: גור, כפיר, אריה, לביא וליש. לפי חלוקה זו, הכפיר גדול מהגור אך קטן מהאריה [רד"ק]. לעומת זאת, יש הסבורים כי אין מדובר בחמישה שלבים נפרדים, אלא בשתי קבוצות גיל בלבד: "גור" ו"כפיר" הם שמות נרדפים לאריות צעירים, בעוד שאר השמות מתארים אריות זקנים [אברבנאל].
הופעת האריה לקראת שמשון לבדו לא הייתה מקרית, אלא שימשה כאות מאת ה'. היא רמזה לו שבעתיד הפלשתים יבקשו את נפשו כשהוא לבדו, וכפי שישסע את האריה בידיים חשופות, כך ינצח את אויביו ללא כל כלי נשק. העובדה ששמשון התמודד עם הסכנה בגפו ולא סיפר על כך להוריו, מעידה לא רק על גבורתו העצומה, אלא גם על ענוותנותו, שכן לא רצה להתהלל במעשה הפלא שעשה [אברבנאל].