ההתקדמות לקראת הנישואין מקבלת ממד מעשי, כאשר הקשר הראשוני שהתבסס על מראה עיניים מפנה את מקומו לשיח ולהיכרות. השלב הזה בוחן את ההתאמה הפנימית ולא רק את המשיכה החיצונית.
הפרשנים נחלקו בהבנת המילים וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה. גישה אחת גורסת כי שמשון שוחח ישירות עם האישה הפלשתית, במטרה להציע לה נישואין [ביאור שטיינזלץ] ולתהות על קנקנה [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה "לאשה" במשמעות של "על אודות האישה". לפי הבנה זו, שמשון לא דיבר עם האישה עצמה, אלא פנה אל הוריה וקרוביה כדי להסדיר את ענייני החתונה [רש"י, רד"ק]. דעה נוספת מציעה כי מי שירד ודיבר עם האישה לא היה שמשון כלל, אלא אביו, אף על פי שהיא מצאה חן רק בעיני שמשון ולא בעיני האב [אברבנאל].
המשך הפסוק מציין וַתִּישַׁר, מילה שמשמעותה ישר והסכמה [מצודת ציון], בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן. עולה השאלה מדוע הכתוב מדגיש זאת שוב, הרי כבר נאמר קודם לכן שהיא ישרה בעיניו. הפרשנים מסבירים כי בפעם הראשונה המשיכה הייתה חזותית וחיצונית בלבד. כעת, לאחר ששמשון שוחח עמה, בחן את חכמתה, את מידותיה ואת יחסה אליו, הוא נוכח לדעת שגם שכלה ודבריה ישרים ומתאימים לו, בדיוק כפי שמצאה חן בעיניו בתוארה החיצוני [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].