שופטים, פרק י״ד, פסוק י״ד

שמשון מציג בפני מרעיו אתגר מחשבתי המבוסס על חוויה אישית ונסתרת, ובכך חורג מהמקובל בעולם החידות. מילות החידה מתארות ניגוד מפתיע בטבע: מֵהָאֹכֵל, כלומר מיצור שדרכו לטרוף ולאכול אחרים, יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז, מדבר חזק ותקיף, יָצָא מָתוֹק [מצודת דוד]. כוונתו הנסתרת של שמשון הייתה לאריה הטורף והחזק, שמגופתו רדה את הדבש המתוק. חוסר יכולתם של הפלשתים לפתור את החידה נבע מכך שלא היה מדובר בחידה עתיקה או מוכרת המבוססת על מציאות כללית, אלא על אירוע פרטי לחלוטין שלא היה ידוע לאיש [ביאור שטיינזלץ].

הכתוב מציין כי וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים. במהלך שלושת הימים הראשונים של המשתה, השקיעו האנשים מאמץ, חקרו ודרשו בניסיון למצוא פתרון. משלא הצליחו, הבינו כי מדובר בסוד נעלם והתייאשו ממאמציהם השכליים [מלבי"ם]. בעקבות ייאוש זה, הוקדשו הימים הבאים להתייעצות ולתכנון תחבולה עוקפת כדי להשיג את הפתרון [אברבנאל].

רק ביום השביעי פנו האנשים לאשת שמשון כדי שתפתה אותו לגלות את הסוד. העיכוב בפנייה אליה מוסבר בכך שרק ביום השביעי היא הפכה לאשתו באופן רשמי, ולפני כן לא היה בכוחה לדרוש ממנו לגלות לה את סודותיו [מלבי"ם]. כאשר פנו אליה לבסוף, דרשו ממנה להוציא את הפתרון עבורם תוך איום מפורש שאם לא תעשה זאת, ישרפו אותה ואת בית אביה באש. באיום זה הם למעשה חרצו את גורלה, שכן כפי שמתואר בהמשך, היא ובית אביה אכן נשרפו באש [אברבנאל].