התנגדותם של הורי שמשון לנישואיו עם אישה פלשתית נבעה מחוסר הבנתם כי רצונו הבעייתי לכאורה הוא למעשה חלק מתוכנית אלוהית. אירוע זה מציין את תחילת מעורבותו המורכבת של שמשון עם נשים, מעורבות שבהמשך תסבך את חייו ולא תביא לו טובה [ביאור שטיינזלץ].
הכתוב מדגיש כי מֵה' הִיא, כלומר ה׳ הוא שנתן את הרצון הזה בליבו של שמשון [מצודת דוד]. אין הכוונה שה׳ ציווה עליו במפורש לשאת אותה, אלא שרצונו הטבעי בה שימש ככלי ביד ההשגחה העליונה [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, ישנו רובד רוחני מורכב במהלך זה. אף שהזיווג נגזר מאת ה׳, אילו שמשון לא היה הולך אחר מראה עיניו ותאוותו, הוא היה עשוי לזכות ולגייר אותה גיור גמור וכן. אך מכיוון שפעל מתוך משיכה חיצונית, הדבר התקלקל והיא לא התגיירה באמת אלא נותרה קשורה לעבודה זרה [חומת אנך].
המטרה האלוהית במהלך זה הייתה תֹאֲנָה, מילה שפירושה עלילה, סיבה או אמתלה [רש"י, רד"ק ומצודת ציון]. מי שמבקש את התואנה יכול להיות ה׳ עצמו, או שמשון [ביאור שטיינזלץ], והמטרה הייתה למצוא תירוץ להתגרות בפלשתים ולהילחם בהם [רש"י ומצודת דוד].
הצורך בעלילה אישית נבע מהמציאות הפוליטית של אותם ימים, שבה פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל. שלטון זה, שהתבטא בין היתר בגביית מסים, היה חזק דיו כדי לשלוט בשבטים גדולים כיהודה, וקל וחומר בשבט דן הקטן שממנו בא שמשון [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים כי לוּ שמשון היה תוקף את הפלשתים באופן ישיר וללא עילה, הם היו מניחים שעם ישראל כולו הסית אותו למרד, והיו שופכים את חמתם ונוקמים בכלל העם. לכן, סובב ה׳ את פני הדברים כך שהסכסוך ייראה כנובע מסיבות אישיות סביב האישה. באופן זה יחשבו הפלשתים ששמשון פועל על דעת עצמו מתוך שנאה פרטית, ועם ישראל לא ייפגע [מצודת דוד ומלבי"ם].