הוריו של שמשון מביעים פליאה והתנגדות עזה לבחירתו לשאת אישה פלשתית, ומציגים בפניו טענות הנוגעות לנאמנות לאומית וכבוד העם. הם פותחים בשאלה הַאֵין, כלומר וכי אין [מצודת ציון] אישה ראויה בִּבְנוֹת אַחֶיךָ, שהן בנות השבט שלך, או לפחות וּבְכָל עַמִּי, נשים משבטים אחרים בישראל [ביאור שטיינזלץ]?
התנגדות ההורים מורכבת מכמה רבדים. ראשית, הם מתקוממים על עצם ההליכה אל הפלשתים שהם אויבי ישראל וצורריו, ומדגישים את היותם ערלים [מלבי"ם]. שנית, הם חוששים כי בחירה באישה נוכריה מהווה פגיעה ועלבון לבנות ישראל, שכן הדבר עלול להתפרש כאילו לא נמצאה בכל העם אישה אחת שראויה לו [חומת אנך].
מול טענות אלו שמשון עומד על שלו ודורש אוֹתָהּ קַח לִי, כלומר אותה בלבד ולא אישה אחרת [מלבי"ם]. הנימוק שהוא מספק הוא שהיא יָשְׁרָה בעיניו, מונח המתפרש כטובה והוגנת [מצודת ציון], או פשוט כמי שמצאה חן בעיניו [ביאור שטיינזלץ]. בתשובתו זו שמשון למעשה הודף את טענת ההורים: הוא מסביר שאין בבחירתו שום פגם או זלזול בבנות ישראל, משום שמדובר בחיבור אישי ובמציאת חן סובייקטיבית, תופעה שבה אישה מוצאת חן בעיני איש מסוים גם אם אין לכך סיבה אובייקטיבית נראית לעין [חומת אנך].
למרות מוצאה הפלשתי של האישה, עצם בקשתו של שמשון מהוריו לקחת אותה עבורו מעידה על רצונו למסד את הקשר בדרך של נישואין כדת, ומכאן עולה שכוונתו הברורה והוודאית הייתה שהיא תעבור תהליך של גיור [מלבי"ם].