דרישתו המפתיעה של שמשון מהוריו לשאת אישה מן האויב הפלשתי נראית במבט ראשון כמעשה תמוה, אך היא מסתירה תחתיה תוכנית לאומית והלכתית מורכבת.
כאשר שמשון אומר להוריו אִשָּׁה רָאִיתִי, הוא מדגיש כי מדובר בראייה בלבד, שכן הוא טרם דיבר עמה [מלבי"ם]. האישה נראתה בְתִמְנָתָה, כלומר בעיר תמנה [ביאור שטיינזלץ]. הפנייה להוריו בבקשה וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה משקפת את המנהג המקובל באותם ימים, לפיו על ההורים לגשת אל הורי הנערה, לבקש את ידה עבור בנם ולהשתדל לרצות אותה להסכים לשידוך [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על הקושי העצום שעולה מן הפסוק: כיצד ייתכן ששופט בישראל ונזיר אלוהים יבקש להתחתן עם אישה מבנות הפלשתים ויעבור על אזהרת התורה מהתבוללות? הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילים קְחוּ אוֹתָהּ טומנות בחובן דרישה לגייר את האישה טרם הנישואין. באמצעות הגיור, האישה נחשבת כקטנה שנולדה, וכך הנישואין יהיו תקפים מבחינה הלכתית ויוכלו לחול עליה קידושין [רלב"ג, מצודת דוד, אלשיך]. מבחינתו של שמשון, הוא בחן את האישה כשלעצמה ולא את עמה, ולכן התמקד בהיותה ישרה בעיניו מבלי לייחס חשיבות למוצאה הערל [אלשיך].
מעבר לפן ההלכתי של הגיור, בחירתו של שמשון באישה פלשתית דווקא לא הייתה מקרית, אלא נבעה ממניע ביטחוני נסתר. באותה תקופה שלטו הפלשתים בישראל, ושמשון התחכם וחיפש עילה ותואנה להיאחז בהם כדי שיוכל להכותם. בחירת אישה מתוכם נועדה להוות פתח לסכסוך עתידי שישרת את מטרתו לשחרר את העם. מהלך זה כוון מאת ה׳, שכן בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו משמיים, גם אם הדבר נעשה מתוך חיפוש עילה למלחמה [רלב"ג, אלשיך].