קרה לכם פעם שרבתם ריב קשה עם אח או חבר טוב, ואחרי שהכעס נרגע הרגשתם פתאום עצב גדול וחרטה על מה שעשיתם? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. אחרי מלחמה קשה מאוד בין השבטים, הם הבינו שהם פגעו בשבט בנימין יותר מדי, עד שהשבט כמעט ונעלם לגמרי. המילה נִחָם מתארת את החרטה העמוקה הזו שהם הרגישו בלב.
התחושה הייתה שקרה אסון כבד, או כמו שהמילה פֶּרֶץ מסבירה - שבר. למרות שבני ישראל הם אלו שנלחמו, הם הבינו שדרכם ה׳ עשה שבר בתוך המשפחה הגדולה של השבטים. בהתחלה רק המנהיגים והזקנים דאגו ממה שקרה, אבל עכשיו מודגש שוְהָעָם כולו הרגיש את הצער הזה. כל האנשים הפשוטים היו שותפים לכאב.
למרות שכבר מצאו פתרון לחלק מהאנשים משבט בנימין והביאו להם נשים כדי שיוכלו להקים משפחות, העם עדיין הצטער מאוד על עצם השנאה והמלחמה שקרעו אותם זה מזה. מתוך אהבה אמיתית של אחים, הציבור כולו פשוט לא היה מוכן להשלים עם המחשבה שמאתיים האנשים שעוד נשארו משבט בנימין יישארו לבד, בלי משפחה משלהם.