חשבתם פעם מה קורה כשמסתיימת תקופה סוערת במיוחד וכולם פשוט אורזים את הדברים וחוזרים הביתה? אחרי המלחמה הקשה והעצובה בין השבטים, בני ישראל סוף סוף מצאו פתרון שיעזור לשבט בנימין להשתקם ולהקים משפחות חדשות. בדיוק בָּעֵת הַהִיא, כלומר ברגע שבו סיימו לעזור לניצולים, העם התפזר וכל אחד חזר אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ, לשטח הפרטי שלו.
יש בחזרה הזו הביתה משהו מאוד אצילי וטוב. למרות ששאר השבטים ניצחו במלחמה, אף אחד מהם לא השתלט על השטחים הריקים של שבט בנימין. הם השאירו את הנחלה הגדולה למעט האנשים ששרדו, כדי שיוכלו לבנות את עריהם מחדש. כך ה׳ השגיח ודאג שאף שבט לא יעלם מעם ישראל.
אבל מצד שני, החזרה המהירה הזו הייתה גם פספוס גדול של העם. בזמן שכולם היו אסופים יחד, הם היו צריכים לנצל את ההזדמנות ולבחור מלך או שופט שינהיג אותם ויעשה סדר. בגלל שכל אחד פשוט הלך לדרכו בלי מנהיג שיכוון את כולם, נוצר בלאגן גדול שהוביל לפתרונות פחות מסודרים בסוף המערכה.