חתימת הסיפור וספר שופטים כולו מסכמת את המציאות המורכבת ששררה באותה תקופה, בהיעדר מסגרת לאומית כלשהי [ביאור שטיינזלץ]. הקביעה כי אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל באה להדגיש את החלל המנהיגותי. באותם ימים טרם קם מלך, שופט או מנהיג שיכוון את העם לדרך הטובה, מצב שנמשך עד לעלייתו של שמואל הנביא שסיפורו מופיע מיד לאחר מכן בספר שמואל [רד"ק].
כתוצאה מאותו חוסר במסגרת לאומית, המציאות הייתה שאִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש מי שקושר את הפסוק להקשר המיידי של סוף הסיפור ומציג בו זווית של איפוק וחמלה. על אף העובדה שכל אדם פעל כראות עיניו ללא הנהגה מרכזית, שאר העם לא ניצל את המצב כדי לפגוע ולהשתלט על נחלת שבט בנימין. למרות שהשבט כמעט והושמד ונותרו ממנו מעטים בלבד, בני ישראל חמלו על השרידים והותירו להם את כל נחלתם המקורית [מצודת דוד].