בני ישראל היו נתונים בצער על הגברים ששרדו משבט בנימין ונותרו ללא נשים, בעקבות השבועה הכללית של העם שלא להתחתן עמם.
כדי לפתור מצוקה זו, וַיֹּאמְרוּ בני ישראל והחלו לחפש ולדרוש איזו עיר או משפחה לא השתתפה באסיפה הכללית במצפה. מטרת החיפוש הייתה כפולה: לקיים את השבועה להמית את מי שנעדר מן המלחמה, ובעיקר למצוא פתח הצלה שיספק נשים לשבט בנימין [מצודת דוד, חומת אנך, מלבי"ם]. ההיגיון שעמד מאחורי חיפוש זה הוא שמי שלא הגיע למצפה, ממילא לא נשבע את השבועה האוסרת על נישואים עם בני בנימין, ולכן בנותיו מותרות להם [מלבי"ם].
במהלך הבירור, וְהִנֵּה לֹא בָא אִישׁ התברר להם שלא נראה אף אדם שהגיע למחנה מהעיר יבש גלעד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. המילה מִיָּבֵישׁ נכתבת בפסוק זה בכתיב מלא עם האות יו"ד, מסורת כתיב המגובה בכתבי יד קדומים [מנחת שי].
הפרשנים מסכימים כי התוכנית הייתה להרוג את הזכרים של יבש גלעד כעונש על היעדרותם, ולהשאיר בחיים את הבתולות כדי שיינתנו לנשים לבחורי בנימין [חומת אנך, מצודת דוד]. המלבי"ם מוסיף רובד רעיוני להצדקת המעשה ומסביר כי בני ישראל ראו בתושבי יבש גלעד את הגורמים העקיפים לחרון אף ה' ולהשמדה הכמעט מוחלטת של בנימין, דווקא משום שהשתמטו מן המערכה. משום כך, הם דנו והסיקו שראוי כי מתוך חורבנה של יבש גלעד יצמח השורש החדש שישקם את שבט בנימין.