הנהגת העם ניצבת בפני משבר דמוגרפי ומוסרי חמור. לאחר מלחמת האחים הקשה, שבט בנימין עומד על סף הכחדה מוחלטת, ויש למצוא פתרון מעשי עבור הגברים ששרדו ונותרו ללא נשים להקים איתן משפחה.
הזקנים מחפשים עצה לַנּוֹתָרִים, כלומר למאתיים הגברים שנותרו מתוך שש מאות הניצולים, לאחר שארבע מאות מהם כבר קיבלו נשים מיבש גלעד [מצודת דוד, אברבנאל]. הצורך הדחוף למצוא להם נשים נובע מכך שנִשְׁמְדָה – לשון כליון והשמדה מוחלטת [מצודת ציון] – כל אישה משבט בנימין, ולא נותרה לניצולים אפשרות לשאת נשים מתוך שבטם [מצודת דוד].
אף על פי שארבע מאות גברים כבר נישאו, והשבט יכול היה להמשיך להתקיים דרכם, הזקנים חששו שמא חלקם ימותו ללא בנים או יפגעו ממגפה מאת ה'. לכן, הם ראו צורך קיומי להרבות את מספרם ככל האפשר כדי להבטיח שהשבט לא יימחה מישראל [אברבנאל].
מתוך מצוקה זו, חקרו הזקנים, שהם הסנהדרין, אם ניתן להתיר את השבועה הלאומית שאסרה על מתן בנות ישראל לבנימין. הם טענו כי בעת שנשבעו, כוונתם הייתה רק למנוע חיתון עמם, מתוך הנחה שבני בנימין יישאו נשים משבטם שלהם. הם כלל לא העלו בדעתם שהנשים והטף ייהרגו והשבט יוכחד. מציאות חדשה ובלתי צפויה זו יצרה פתח לחרטה על השבועה המקורית [מלבי"ם]. עם זאת, מכיוון שעדיין לא יכלו לתת להם את בנותיהם באופן ישיר, נאלצו הזקנים להתחכם ולדאוג להם לפתרון חלופי ומעשי [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].