בתום הפעולה הצבאית נגד יבש גלעד, נלקחות מן העיר נערות שבויות המובאות אל מחנה ישראל. הפרשנים מתייחסים לדרך שבה זוהו אותן אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה. על פי מסורת חז"ל, הבדיקה נעשתה באמצעות הושבת הנערות על פתחי חביות יין. אישה שכבר בעולה, ריח היין היה נודף ממנה ועובר, ואילו אצל נערה בתולה הריח לא היה נודף [רש"י ומצודת דוד]. הכתוב מוסיף את המילים לְמִשְׁכַּב זָכָר כתוספת ביאור, כדי להדגיש באופן מפורש שמדובר בנערות שלא חוו יחסי אישות [מצודת דוד]. מבחינת כתיב המילה, המסורת מדגישה כי השם יָבֵישׁ נכתב במקומות אלו בכתיב מלא, עם האות יו"ד [מנחת שי].
השבויות הללו מובאות – וַיָּבִיאוּ אוֹתָם – אל המחנה [ביאור שטיינזלץ]. ציון המקום אֶל הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה משמש הוכחה לכך שהמקום שנקרא קודם לכן בפרשה "בית אל" הוא למעשה שילה. זהו אותו מחנה שבו בני ישראל בכו לפני ה', בנו מזבח, וממנו שלחו את הלוחמים להחריב את יבש גלעד [רד"ק]. עם זאת, התוספת הגיאוגרפית החותמת את הדברים, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, מעוררת תמיהה, שכן עובדת היותה של שילה בארץ כנען היא נתון ידוע ומוכר, ואין סיבה גלויה לעין מדוע הוצרך הכתוב לציין זאת כאן [רד"ק].