זקני העדה מתכנסים מחדש כדי למצוא פתרון מעשי עבור מאתיים הגברים שנותרו משבט בנימין ללא נשים. הם הוגים תוכנית פעולה המבוססת על אירוע ציבורי קבוע, ומכוונים את האנשים לחטוף לעצמם נשים מתוך קבוצת המחוללות [מצודת דוד, מלבי"ם].
על פי הפרשנים, המילה חג בהקשר זה, ובצירוף חג ה', מציינת יום שבו מרבים להקריב קורבנות לה' [מצודת דוד, מצודת ציון]. הביטוי מימים ימימה מלמד כי מדובר במועד קבוע המתרחש מדי שנה ושנה [מצודת דוד], זמן של שמחה המגיע ממועד למועד, כדוגמת חג הפסח, חג הסוכות או יום הכיפורים [רד"ק]. האירוע מתרחש בשלו, היא העיר שילה, אשר נכתבת בפסוק זה עם האות וי"ו בסופה [מנחת שי].
הכתוב מספק נקודות ציון גיאוגרפיות מפורטות למקום: הוא נמצא מצפון לבית אל, מזרחה השמש למסלה, כלומר במזרחה של הדרך העולה מבית אל לעיר שכם, ומדרום לעיר לבונה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים נחלקו בשאלה למה מתייחסים סימני הדרך הללו ומדוע יש בהם צורך. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפירוט הגיאוגרפי נועד לתאר את מיקומה של העיר שילה עצמה. מנגד, יש שמעלים תמיהה על גישה זו, שהרי שילה הייתה עיר מרכזית וידועה לכל, ולא היה כל צורך בסימני דרך כדי להגיע אליה. מתוך כך עולה תפיסה שונה, ולפיה הפירוט הגיאוגרפי אינו מתאר את מיקום העיר שילה, אלא נועד להצביע על המיקום המדויק מחוץ לעיר שבו נערכו המחולות של בנות ישראל. כרמי שילה, שבהם התבקשו בני בנימין להסתתר ולארוב למחוללות, היו סמוכים בדיוק לאותה נקודה ספציפית [רד"ק].