תארו לעצמכם מצב שבו חייבים למצוא פתרון יצירתי לבעיה מסובכת, בלי להפר הבטחה חשובה שכבר ניתנה. זקני העדה הציעו לאנשי שבט בנימין תוכנית מיוחדת כדי שיוכלו למצוא לעצמם נשים, מבלי שאף אחד יפר את השבועה החמורה שלא לתת להם בנות. התוכנית הייתה להמתין בשקט בזמן החג בשילה. על האנשים היה להסתתר ולהשקיף ממקום המסתור, כמו שכתוב וּרְאִיתֶם, ולחכות עד שהנערות יצאו לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת. הכוונה היא לריקודי שמחה בכרמים שהיו מלווים בנגינת חלילים, כפי שהיה נהוג לעשות באותו יום חג.
ברגע שהבנות יצאו לרקוד, אנשי בנימין היו צריכים לצאת ממקום המסתור ולפעול במהירות. המילה וַחֲטַפְתֶּם מתארת לקיחה מהירה ופתאומית. אבל חשוב לדעת שהפעולה הזו נעשתה לפי כללים ברורים: כל איש היה רשאי לקחת רק אישה אחת, כמו שנאמר אִישׁ אִשְׁתּוֹ, ומיד לאחר מכן היה עליהם להסתלק בחזרה לנחלה שלהם, וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן. המטרה הייתה להתרחק מהר כדי שהאבות של הנערות לא יספיקו לרדוף אחריהם ולהתחיל מריבה.
אולי זה נשמע לכם קצת מוזר שלוקחים ככה נערות, ולכן הפסוק מדגיש את המילה לָכֶם. המילה הזו באה ללמד אותנו שהאישור המיוחד הזה ניתן אך ורק לאנשי בנימין, ורק באותו זמן קשה שבו לא הייתה שום דרך אחרת לפתור את הבעיה בגלל השבועה. זה היה אירוע חד פעמי לחלוטין. מאותו רגע והלאה, העולם חזר להתנהג בצורה תקינה, שבה חתונה נעשית רק מתוך רצון חופשי והסכמה מלאה של האיש, האישה והמשפחה שלה, כדי לבנות יחד חיים טובים וישרים.