שופטים, פרק ח׳, פסוק י״ח

גדעון חוקר את המלכים השבויים, ופונה אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע כדי לבסס את אשמתם ברצח אחיו, צעד שיאפשר לו להוציאם להורג כדין. בשאלתו אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר, הוא למעשה מבקש מהם להצביע על אדם הנמצא בסביבה שדומה להרוגים, כדי לעמוד על טיבם. המלכים משיבים, בין אם כעובדה ובין אם מתוך חנופה, כי ההרוגים היו זהים לגדעון לחלוטין, כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם, ושלכולם יחד, או לפחות לאֶחָד מהם, היה מראה מטופח ויפה כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. לחלופין, ייתכן שתשובת המלכים לא תיארה מראה חיצוני אלא היוותה טענת הגנה משפטית, שלפיה ההרוגים נהגו בגינוני מלכות והיו מורדים בדיוק כמו גדעון, ולכן הוצאו להורג בצדק על פי החוק.