שופטים, פרק ח׳, פסוק ו׳

מנהיגי העיר מינו נציג אחד שידבר בשם כולם, ולכן הפסוק פותח בלשון יחיד, וַיֹּאמֶר, אף על פי שמדובר על שָׂרֵי סֻכּוֹת. השרים דחו את דרישתו של גדעון לספק מזון לחייליו מתוך פחד שאם יעזרו לו ומלכי מדין ישרדו, הללו ישובו ויחריבו את עירם כנקמה. בתגובתם הם לעגו לגדעון ושאלו הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ, כלומר האם המלכים כבר מוחזקים בפועל בידיך שמוצדק כִּי־נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם, שהרי לשיטתם אין גבורה בעצם הרדיפה. מאחר שהסירוב הגיע מן השרים בלבד, גדעון העניש בסוף המערכה רק אותם ולא את כלל התושבים.